סיפורו של מל”י- “המפעל להכשרת ילדי ישראל” (אשר רק שמו עשוי להסגיר את ניסיונו רב השנים) הינו במידה רבה סיפורה של מדינת ישראל.

מל”י- המפעל להכשרת ילדי ישראל נוסדה עוד לפני קום המדינה, בשנת 1943 בירושלים, ביוזמתה של הגב’ רחה פריאר ז”ל, מייסדת עליית הנוער וכלת פרס ישראל לשנת 1981.

בשנים אלה עמדה הגב’ רחה פריאר ז”ל על הצורך להקים מסגרת להכשרה חינוכית למען ילדי ארץ ישראל הבאים ממשפחות קשות יום. באותה תקופה רבים מהמיזמים בארץ ביקשו להכשיר באופן מקצועי בני נוער וילדים לקראת הגשמת החלום הציוני. לפיכך, גם מיזם חברתי זה כמו מפעל הציונות, מפעל ההתיישבות, ומפעלים חינוכיים נוספים כונה “המפעל”.

מפעל חינוכי זה שקד באותן שנים על התאמת רעיון ההכשרה לחיי עבודה בחקלאות במסגרת מושבים וקיבוצים, עבור ילדים נזקקים הבאים ממשפחות נטולות אמצעים. הקבוצה הראשונה שובצה לניסיון בקיבוץ יבנה וניסיון זה הוכתר בהצלחה. במרוצת הזמן הלך וגדל מספר הקיבוצים שקלטו את ילדים אלו. חלקם הגיעו ממשפחות במצוקה, וחלקם ילדים ניצולי שואה שזה עתה הגיעו מאירופה הנאצית… רובם ככולם נקלטו בתור ילדי חוץ בקיבוצים ובמושבים וגדלו יחד עם ילדי המקום בבתי הילדים.

בתחילת דרכו היה המפעל להכשרת ילדי ישראל מבין הארגונים הבודדים אשר טיפלו בילדים צעירים במסגרת הכשרת חקלאית בקיבוצים ובמושבים, ומן החלוצים בתחום זה.

לאחר מספר שנים ובעזרתו של הפדגוג דודו אפל ז”ל ממעוז חיים החלה השמתם של ילדים בודדים בגילאי 21-6, כאשר נמצאו מקומות פנויים בכיתות בתי הספר הקיבוציים. כך ניתנה אפשרות להרחבת קליטתם של ילדי המפעל בקיבוצים. מטרת המפעל באותה תקופה הייתה להקים מסגרות חדשות לקליטת ילדים שלא עמדו בקריטריונים שהציבו הקיבוצים לקבלתם.

מכיוון שהמפעל להכשרת ילדי ישראל קיבל על עצמו אתגרים חדשים, היה צורך להקים מסגרות יחודיות שייתנו מענה לצרכים החברתיים המשתנים של החברה הישראלית. לשם כך הוקמו בתי/כפרי ילדים הכוללים משפחתונים אוטונומיים. כך הוקמו בזה אחר זה – מסגרותינו החינוכיות – בתי/כפרי הילדים של המפעל להכשרת ילדי ישראל.

בשנת 1994, הרחיב המפעל להכשרת ילדי ישראל את המסגרות הקיימות באמצעות הקמתן של מסגרות המשך בתוך בתי/כפרי הילדים – מסגרת שתאפשר את המשך שהייתם בבית/כפר הילדים עד תום סיום לימודיהם התיכוניים.

בשל הפניות הרבות לקבלת שירותיו של המפעל להכשרת ילדי ישראל והמחסור העצום במקומות פנויים, הקים המפעל בתחילת שנות ה-90 מסגרת נוספת המכונה “מעון משפחתי עצמאי”, הנשענת גם היא על המודל המשפחתי. מסגרות אלו פזורות ברחבי הארץ, ונותנות מענה לצרכים ספציפיים של ילדים עבורם בתי/כפרי הילדים מהווים מסגרת “גדולה מדי”. מעונות אלו קולטים 12 ילדים, לרוב מהקהילה. הזוג הנבחר לנהל את המעון המשפחתי מתאים מבחינת כישוריו ויכולותיו המקצועיים. הילדים משתלבים במערכת החינוך המקומית ובפעילויות המתנ”ס וגדלים במסגרת זו עד מועד סיום לימודיהם וגיוסם לצה”ל.

כיום, עוסק הארגון בראשותו של מר משה דולב כמנכ”ל, ודר’ אסעד עראיידה כיו”ר, בחינוכם ובשיקומם של כ-800 ילדים גילאי 6-18, ילידי הארץ ועולים ממדינות חבר העמים, מאתיופיה ומאמריקה הלטינית. המפעל להכשרת ילדי ישראל מונה 7 בתי/כפרי ילדים, ו- 8 מעונות משפחתיים ברחבי הארץ.

מכשול ההגבלה של מספר הילדים הנקלטים בקיבוצים הוסר רק בשנת 1973, עם הכרזתו של שר החינוך והתרבות דאז, מר יגאל אלון אשר ראה במפעל להכשרת ילדי ישראל מפעל מרכזי לילדים הזקוקים לחינוך מחוץ לביתם. בעזרת מימון כמעט מלא, הרחיב אז המפעל את מסגרותיו והקים רשת בתי/כפרי ילדים.