“אני עוזבת את הבית שלי, בית כפר הילדים כרמיאל של המפעל להכשרת ילדי ישראל. קוראים לי דניאל אני כיום בת 17 וחצי. סיימתי בית ספר עם תעודת בגרות מלאה. אני עומדת לפני גיוסי לצה”ל. הדרך שעשיתי כדי להגיע לרגע הזה ארוכה. לפני שבע וחצי שנים, אף אחד מהקרובים אלי לא חשב שתהייה לי תעודת בגרות. כאן, בבית הילדים שלי בכרמיאל, קיבלתי את העזרה והתמיכה, עזרה שהעניקה לי את הכוחות להתגבר על הרבה מכשולים. הבית הזה היה איתי ברגעים של אושר ושמחה וברגעים של עצב. הבית הזה והאנשים שבו עזרו לי להבין מה הם החיים, עד כמה הם יפים ומה טמון בהם. הם עזרו לי לפתח את הכישורים שבי, להציב לעצמי מטרות ולהשיג אותם. לימדו אותי לאהוב ולהיות אהובה.”

“עכשיו, בימים אלו, אני עוזבת את הבית שלי, בית כפר הילדים כרמיאל של המפעל להכשרת ילדי ישראל. אני מודה לכל אותם אנשים נפלאים שסייעו לי. להורי הבית במשפחתון תודה שלימדתם אותי על החיים וידעתם להיות איתי ברגעים הנכונים. תודה על אהבתכם. לכם המדריכים הנפלאים שלי שתמיד ידעתם איפה לעזור, לתת חיוך של אם אוהבת או עצה טובה…תודה! לכם שהייתם לי כהורים ולימדתם אותי את כל שהייתי זקוקה לו, הענקתם תמיד חיוך שנסך בי בטחון ושמחה. תודה על שאהבתם אותי כמו בת. לך, מנהל הכפר ששואל תמיד מה שלומך. תודה שעזרת למשפחתי ולי במיוחד.

תודה על הכל לך, מנהלת הצוות הטיפולי שתמיד ידעת להושיט יד בזמן הנכון ולהיות לי לאוזן קשבת. לך, אלדה (פסיכולוגית) אני מודה על שעזרת לי להתגבר לי על בעיות רבות שהתעוררו. ותודה מקרב לב לכל אנשי ההנהלה על היותכם עמנו נוכחים, מדריכים ועוזרים.”